מערכת המומלציםלוחם שריון, שלחם בחווה הסינית ובמלחמת לבנון הראשונה, ניסה כל חייו, לדבריו, להדחיק את הזיכרונות הקשים מהקרבות אותם עבר. אך לפני מספר שנים לחץ עליו חבר לנשק לכתוב את זיכרונותיו מהלחימה ביום כיפור, והוא נעתר לו לבסוף.
לדברי פרקליטו, עו"ד יואב אלמגור – בעקבות הכתיבה, הוא לקה בלחצים קשים בחזה, פרצי בכי בלתי נשלטים, סיוטים, קשיי נשימה ומצוקה נפשית קשה. כתוצאה מהתפרצות הטראומה, נפגעו חייו התעסוקתיים, החברתיים והזוגיים – בצורה קשה.
כתוצאה מהתמוטטותו הנפשית – פנה הלוחם למשרד הביטחון בתביעה להכיר בו כנכה צה"ל – אך תביעתו נדחתה – מהנימוק כי התיישנה, וכי לא צירף תיעוד רפואי המעיד על מחלתו.
בצר לו, פנה האיש לעו"ד יואב אלמגור, אשר הגיש ערעור על החלטת משרד הביטחון, לביהמ"ש השלום בראשון לציון – המשמש כערכאת ערעור על החלטות קצין התגמולים. התביעה נדונה בימים אלה.
הגבר, בן 61 כיום, התגייס בשנת 1972 וסיים קורס מפקדי טנקים. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-1973, נקרא הגבר להשתתף בלחימה כתותחן טנק ולקח חלק בקרבות קשים שהתרחשו בחווה הסינית – לדבריו, קרבות הטנקים האכזריים ביותר והלילות הנוראיים בחייו.
בכתב התביעה, מתאר הגבר חוויות קשות שבהן נהרגו רבים מחבריו, ואירועים שבהם הוא וחיילים אחרים נאלצו לדרוס בשרשראות טנקים חיילים חיים ולהרוג חיילים מצריים מטווח אפס.
"למרות האירועים הקשים שהנייר לא יכול להכיל, ולמרות הפחד העז שאחז בי בעקבותיהם, החלטתי לשים את חיי על קרן הצבי, להתגבר ולהמשיך להילחם, למען שלומם של בני משפחתי", כתב בתצהיר שהוגש לבית המשפט. "לאורך השנים ניסיתי לנהל את שגרת חיי מתוך מחשבה שאת זיכרונות הלחימה השארתי בשדה הקרב. למדתי, עבדתי, התחתנתי ונולדו בניי, ואת סיפורי הזוועה נצרתי בתוכי, ולא שיתפתי איש".
"סיפורי החברים לספסל הלימודים הובילו לפרצי בכי"
לדברי עו"ד אלמגור, לאחר שחרורו החל הגבר ללמוד באוניברסיטה לצד כמה מחבריו ללחימה. סיפוריהם על אודות הלחימה הובילו להבזקי זיכרון, שגרמו לגבר לפרצי בכי בחדרי חדרים. בכתב התביעה תיאר הגבר את תחושת המחנק והלחץ בחזה החוזרים על עצמם בכל פעם שחבריו סיפרו על אחוות הלחימה.
הגבר מצדו לא שיתף איש בחוויות הקשות. "האמנתי שכל עוד אנצור ואשמור את קופסת הזיכרונות סגורה, אצליח לנהל חיי שגרה", הוא תיאר בתצהיר. בהמשך, במסגרת שירות המילואים, נקרא הגבר למלחמת לבנון הראשונה, שגם בה נאלץ להרוג – ולדבריו שוב נחשף למראות מזעזעים ומטלטלים.
לפי התביעה, בשנת 2007 קיבל הגבר פנייה מחבר לנשק, שביקש ממנו לכתוב את זיכרונותיו מהלחימה בחווה הסינית, לטובת ספר. במשך תקופה ארוכה התחמק הגבר, אך לבסוף נכנע ללחץ.
לדברי עו"ד אלמגור, לאחר ניסיונות רבים התגבר הגבר על הקשיים – וישב לכתוב את זיכרונותיו בתוך לילה אחד. "בתוך דקות ספורות הכל הוצף, שקעתי לחלוטין בכתיבה בפרץ אדיר, מתאר את האירועים לפרטי פרטים", כתב בתצהיר. עם סיום הכתיבה, הוסיף, הרגיש לחץ עצום בחזה וקשיי נשימה. הוא יצא נסער מביתו ופגש זוג מכרים, להם סיפר את שעבר, תוך בכי עז.
"מאז שפתחתי את תיבת הפנדורה, שאותה ניסיתי להדחיק במשך שנים, החלו להדהד באוזניי ובמוחי כל שאירע במלחמה", תיאר הגבר בתצהיר, "קולות הנפץ, הזעקות קורעות הנשמה של הפצועים, השרופים המרוטשים, ריחו החמוץ של הדם, ריח שמיכות הצמר הבוערות, קרעים של בשר אדם, עצמות מנותצות של חיילים אומללים שאותם נאלצנו לדרוס בשרשראות הטנק, הפחד המצמית, תחושת המחנק, הכליאה מאונס בתוך צריח – כל אלה שבים אלי באופן מוחשי ביותר, כאילו לא חלפו 40 שנה".
מאז הכתיבה, טוען עו"ד אלמגור, סובל הגבר מפרצי בכי לא מוסברים, אי שקט, נדודי שינה וירידה ביכולת הריכוז. "החוויות הקשות שחוויתי, השוכנות בתוכי שכבות שכבות, מרוקנות אותי מחיות, ושותות לי כל טיפת אנרגיה", כתב הגבר בתצהיר. "כיום אני מבין את מקור העצב השורר בתוכי, שאינו מרפה ואינו מאפשר לי לשמוח – אף לא בסיטואציות המרגשות והמשמחות ביותר. הלחימה השאירה בי את חותמה במלוא עוצמתה, ובעקבות שחזור האירועים, הם חזרו אלי בעוז. הימצאותם של אותם אירועים בחיי פגעה קשות בפרנסתי, בחיי הזוגיות שלי, בחיי החברה שלי, וברצון להמשיך ולטפח את תחביביי. אני נמנע מכל דבר שעשוי להסב לי טיפת אושר".
"הפרעה שזרעי הפורענות שלה נטמנו ביום כיפור"
לאור זאת, תבע הגבר בשנת 2009 ממשרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל, בשל תסמונת פוסט טראומטית. שלוש שנים מאוחר יותר, החליט קצין התגמולים לדחות את התביעה, בגין התיישנות והיעדר תיעוד רפואי.
בצר לו, פנה הגבר לעו"ד אלמגור, העוסק במיצוי זכויותיהם של אנשי כוחות הביטחון שנפגעו במהלך שירותם ואשר משרד הביטחון מתנער מהם. עו"ד אלמגור הגיש בשם הגבר ערעור לבית משפט השלום בראשון לציון, המשמש כערכאת ערעור על החלטות קצין התגמולים.
לתביעה צורפה חוות דעת של הפסיכיאטר המומחה, ד"ר ערד קודש, שקשר בין מצבו הנפשי של הגבר לבין שירותו הצבאי. "הספרות המקצועית מעלה, כי בקרב נחשפים לאירועים טראומטיים במסגרת פעילות צבאית, נתח המפתחים הפרעת דיכאון מתמשך מאוחרת, גבוה ביחס לחשיפות שלא במסגרת צבאית", קבע ד"ר קודש. "אין ספק, כי האירועים שאליהם נחשף הגבר בשירותו הצבאי, עומדים בקנה אחד עם הגדרה של גורם דחק מאיים, העלול לגרום מצוקה ניכרת כמעט לכל אדם".
עוד קבע ד"ר קודש כי במקרה הנדון קיימים מגוון התסמינים הטיפוסיים להפרעה פוסט טראומטית. "אלה נדחו בהופעתם, וייתכן שהיו נותרים מודחקים עוד שנים רבות, אילולא היה הגבר נחשף מחדש לאותם אירועים, דרך שחזורם לכדי כתיבת ספר. מאז 2007 – התקופה שבה החל הגבר לשחזר את המאורעות בספר – התמונה הקלינית לובשת צורה המאפיינת הפרעה פוסט טראומטית. מדובר בהפרעה שזרעי הפורענות שלה נטמנו עם פרוץ מלחמת יום כיפור, אך ניצניה הופיעו כתוצאה מטריגר ברור, 34 שנים מאוחר יותר", הוסיף.
לאור כל זאת, מצא לנכון ד"ר קודש להכיר בגבר כמי שסובל מהפרעה פוסט טראומטית, המצריכה טיפול תרופתי קבוע, כתוצאה משירותו הצבאי. ד"ר קודש גם קבע לו נכות בשיעור של 30%, עם הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי, הבינאישי, החברתי והתעסוקתי.
הערעור נדון בימים אלה בבית משפט השלום בראשון לציון בפני כבוד השופטת ליאת הר ציון.
עו"ד יואב אלמגור http://www.almagorlaw.co.il מייצג נפגעי גוף, נכי צה"ל, נפגעי איבה, נפגעי תאונות עבודה ותאונות דרכים ונפגעי רשלנות רפואית, בוועדות רפואיות של אגף השיקום במשרד הביטחון ושל הביטוח הלאומי ובבתי המשפט.