מערכת המומלציםבית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את ישי שליסל, ברצח הנערה שירה בנקי ז"ל בכוונה תחילה במהלך מצעד הגאווה בירושלים
שליסל, שדקר למוות את בנקי בת ה-16 במהלך המצעד שהתקיים ביולי האחרון, הורשע היום (ג') לרצח בכוונה תחילה של בנקי, גם בעוד שש עבירות של ניסיון לרצח ובעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.
במקביל, מתח בית המשפט ביקורת חריפה מאין כמותה כנגד המשטרה בכל הקשור להתנהלותה במהלך המצעד ולפניו. כל זאת, בהתחשב בעובדה שכחודש לפני הרצח של בנקי, השתחרר שליסל ממאסר בגין ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה ופציעה במהלך מצעד הגאווה שהתקיים בבירה בשנת 2005.
"מן הראיות עולה בבירור, כי משטרת ישראל הייתה מודעת לסיכון הנובע מן הנאשם, ששוחרר זמן קצר לפני המצעד. לא לחינם הופצה תמונתו בקרב השוטרים שהיו אמורים להגן על הצועדים. הקלות הבלתי נסבלת בה הצליח הנאשם לחדור אל בינות לצועדים ולבצע את זממו עד שנעצר, אינה נתפסת. והלא הגיע עד למחסום משטרתי שהוצב בפתח רחוב לינקולן, וכל שנעשה הוא מתן הוראה סתמית לנאשם להסתלק מן המקום. לא נעשה יותר מכך. וכך כשהגיע לצומת הרחובות וושינגטון וקרן היסוד, נראה הנאשם פעם נוספת על ידי שוטר מג"ב, שחשד בו, וליווה את תנועותיו במבט. הנאשם הספיק להתרחק ממנו, להיכנס לתוואי המצעד ולהתחיל בביצוע זממו. התמונה העגומה המצטיירת כי לקחים שאמורים היו להיות מופקים מן המצעד של שנת 2005 לא הוטמעו, ולא נעשה שימוש מושכל במידע מודיעיני ואחר שהיה בידי המשטרה", לשון בית המשפט.
"הכתובת הייתה על הקיר אלא שהאחראים על כך לא קראו אותה", הדגישו השופטים בתיק.
בית המשפט לא חסך שבטו גם מן הרשות המחוקקת, הכנסת, על שלא נתנה בידי גורמי אכיפת החוק תקנות וחוקים מתאימים.
"וההערה השנייה עניינה באבסורד המחייב, לטעמנו, מחשבה", קבעו השופטים.
"הנאשם ריצה את מלוא עונשו מבלי שזכה לקבל חופשה ולו פעם אחת, בשל הערכת הגורמים המוסמכים את מסוכנותו הרבה. בנסיבות אלה, כשהשתחרר מן המאסר, לא היה בבחינת מי ששוחרר על תנאי לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, ולא ניתן היה להתנות את שחרורו בכל תנאי שהוא, לרבות, למשל, פיקוח מטעם שירות המבחן או השתתפותו בתכנית שיקומית שהוכנה בידי הרשות לשיקום האסיר, כפי שניתן לעשות ביחס לאסירים המשוחררים על תנאי לאחר שריצו שני שליש מתקופת מאסרם (ראו סעיף 13 לחוק האמור). בשונה מעברייני מין מורשעים, עליהם ניתן להטיל הגבלות ופיקוח מכוח חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, אין כיום חוק המאפשר הטלת פיקוח דומה על עבריין מורשע דוגמת הנאשם, שסיים לרצות את מלוא עונשו והסכנה הנובעת ממנו מובהקת. כך יוצא, כי דווקא עבריין אלים ומסוכן, שבשל מסוכנותו ריצה את מלוא עונשו ולא שוחרר על תנאי, אין אפשרות להטיל עליו מגבלה כלשהי עם שחרורו. הנאשם יצא, אפוא, לחופשי, מבלי שהוכנה עבורו תכנית שיקום, ומבלי שניתן היה עוד לפקח על תנועותיו", הוסיפו ונימקו השופטים.
בית המשפט ייחד כמה שורות מרגשות בסיום הכרעת הדין.
"שירה ז"ל הייתה נערה צעירה, שוחרת טוב, שבאה למצעד משום שביקשה לתמוך בחבריה המשתייכים לקהילה הגאה. היו לה חלומות ותקוות. היו להוריה חלומות ותקוות לגביה. הנאשם, במעשה חשוך, אכזרי, חסר תוחלת וחסר רחמים, כיבה את אור חייה. הצעירים האחרים שנפגעו מידיו נושאים צלקות, חלקן עמוקות, על גופם ובנפשם. למרבה הצער והחלחלה, קנאות חשוכה ונבערת, המוזנת לא פעם בדברי הסתה, קונה שביתה בקרב 'מוציאים לפועל', השולחים עצמם לבצע פעולות נפשעות למימושה".
"חייה של שירה כבו. אולם 'כל הרוחות שנשבו כל הלילה/לא יכבו את האור בקצה/לא יכבו את האור/שעולה בבוקר" (יהודה פוליקר ויעקב גלעד, האור בקצה)', סיכמו השופטים במסגרת הכרעת הדין.